ככלל, נוהגים בתי המשפט במדינת ישראל להתייחס בפסיקותיהם ל-3 סוגי מזונות שהשתרשו לאורך השנים: מזונות ילדים, מזונות אישה – ובמקרים חריגים המצדיקים זאת – גם מזונות קרובי משפחה. במאמר שלפניכם נסקור את ההבדלים המשמעותיים בין סוגי המזונות הללו.

מזונות אישה

מזונות האישה מהווים למעשה סכום כסף שיכולה כל אישה נשואה לתבוע מבעלה בטרם הושלם הליך הגירושין והגט בין הצדדים הפך לחלוט וסופי. הרציונל מאחורי יכולתה של האישה לתבוע ולקבל את מזונותיה טמון בעצם הרצון לאפשר לה יכולת להתקיים בטרם הגירושין הופכים לעובדה מוגמרת – ונכנס לתוקפו הסדר איזון המשאבים המהווה חלק בלתי נפרד מהחוק.

ברור ונהיר הוא שסכום המזונות שעשוי להיפסק לטובת האישה נדון בנפרד בכל מקרה לגופו, אך הכלל המנחה בהקשר הזה מגיע למערכת המשפט הישראלית ישירות מהמשפט העברי וקובע כי האישה "עולה עמו ואינה יורדת עמו". במילים אחרות, הרעיון הוא שבית המשפט ייעשה ככל יכולתו על מנת לפסוק לאישה את דמי המזונות שיאפשרו לה לקיים את אותה רמת החיים שאליהם היא הורגלה במהלך חיי הנישואין המשותפים.

לצורך כך, יבחן בית המשפט, באם יידרש לכך, את הכנסתו של הבעל – אך ראוי לציין כי אין הכוונה אך ורק להכנסתו המעשית באותו הרגע – כי אם גם במקרים מסוימים, גם את פוטנציאל ההכנסה העתידי שלו. למען הסר ספק יצוין כי אם מדובר באישה שעובדת לפרנסתה, הרי שסביר להניח כי בית המשפט ייטה לא להעניק לה מזונות – או לכל הפחות יפחית את היקפם במידה ניכרת.
מזונות ילדים

על פי החוק במדינת ישראל, ההורה שהילדים לא נמצאים במשמורתו, יחוייב בתשלום מזונות להורה שמחזיק במשמורת, כאשר סכום המזונות לכשעצמו עשוי להיקבע בשיח ישיר בין ההורים – או בהתערבותו של בית המשפט. בבואו של בית המשפט להתערב ולפסוק בדבר היקף דמי המזונות המגיעים לילדים, תילקח בחשבון בהכרח גם טובת הילד. 

חובתו של ההורה לזון את ילדיו תקפה עד הגיעם לגיל 18 אך זו מתחלקת לחיוב אבסולוטי בין הגילאים 6-15 ולחיוב מטעמי צדקה (מדין צדקה) עד גיל 18. בשנים האחרונות (החל מיולי 2017), נכנסה לתוקפה רפורמה משמעותית שלפיה נקבע כי במקרה של משמורת משותפת על ילדים בני 6-15 (ובהנחה ושכרם של שני ההורים כמעט זהה) – הרי שלא ישולמו מזונות כלל ונטל הגידול יתחלק בין ההורים שווה בשווה.

עוד יצוין כי במידה ומדובר בהורים שאחד מהם לא יהודי, הרי שבכל הקשור למזונות הילדים, יחול עליהם החוק האזרחי שמתבסס על חלוקה שוויונית בנטל המזונות – וזאת כאמור להבדיל מההלכה היהודית שתוארה לעיל.

קבלת מזונות מקרובי משפחה – במקרים נדירים

ואולם, לצד מזונות האישה ומזונות הילדים, מכיר הדין הישראלי בסוג נוסף אך פחות נפוץ של מזונות – והוא מזונות מקרובי משפחה. 

הזכאות למזונות מקרובי משפחה מותנית בעצם העובדה שתובעי המזונות לא מסוגלים לכלכל את עצמם ללא המזונות הללו – ובכך שלמעשה לא עלה בידם לקבל מזונות מבן משפחה אחר הקרוב להם יותר. כל זאת כמובן לצד העובדה שניתן יהיה לקבל מזונות מקרובי משפחה אך ורק במידה וקרוב המשפחה שממנו נתבעים המזונות יוכל לספקם מבחינה כלכלית מבלי שייפגעו צרכיהם של בני\בנות הזוג – וילדיהם. 

דוגמה לכך ניתן לראות בתרחיש שבו סב יתבע מזונות מנכדו האמיד – וזאת לאחר שהוכיח שאין ביכולתו לקבל מזונות מילדיו.